קיבלת כבר החלטה להפסיק עם האכילה העודפת, אבל כל יום את קמה בבוקר עם תחושה של מועקה וחשש, והקול הזה לוחש לך: "אני לא מסוגלת להתמודד עם זה, אין לי כח לזה, אני אתחיל ממחר!", כאילו התרגלת כבר לזהות עצמית של אכלנית, גרגרנית, חלשה מול אוכל, ואז לפעמים גם כשלא בא לך לאכול, איכשהו את אוכלת מכוח האינרציה כי את רגילה לאכול במצבים כאלו. ההרגל חזק מהבחירה באותו הרגע. ואת הרי כל היום עוברת מדבר לדבר, עסוקה בלהחזיק את עצמך ולנהל את המחויבויות שלך, וברגעים מסוימים את מרגישה שאת חייבת לשחרר, לשבור, להיות בחופש. את רוצה חופש!

האם קרה לך ששכבת ערה בלילה, ממש חולמת על השינוי הזה, מחליטה שממחר תפעלי אחרת, אבל קול קטן של ייאוש פנימי אמר לך: "אולי שוב לא אצליח? למה שהפעם זה יהיה אחרת, אחרי שהבטחתי לעצמי כבר מליוני פעמים? אולי לא אחליט בכלל כדי שלא אתאכזב מעצמי שוב?" ואולי כבר התחלת! קנית מלא מוצרים בריאים ואפילו התחלת גם ספורט – אבל הדברים לא מתקדמים כפי שציפית. ואולי את מרגישה שזה מעסיק אותך כל היום ואין לך שקט, את רק רוצה להיות בשלווה עם האכילה שלך ולא להתעסק כל היום עם מה לאכול, מתי לאכול ולהימנע מכל מיני פיתויים.

ההרגשה היא של תחושת שליטה- "דווקא כשאני לא שולטת בדברים אחרים בחיים שלי, פה אני אשלוט. אני אעשה מה שבא לי. אף אחד לא יגיד לי מה לאכול וכמה לאכול ואני גם אסתיר את זה מכולם!" אבל בפועל, זו שליטה מזויפת. ומצד שני, יש הרגשת חוסר שליטה, כאילו משהו משתלט עלייך ברגעים האלו ואני לא מצליחה לעשות שום דבר אחר חוץ מלאכול, ואז מיד מגיעה תחושת אשמה, בושה, חרטה והלקאה עצמית (מה שגורר עוד אכילה)…